Bubble Serenity
יומן פיתוח... מפתח? אני? 🙂
איך בינה מלאכותית, מחשב Lenovo ותיק וקצת עקשנות הפכו רעיון וכוונות לפרויקט אמיתי שיוצא לדרך.
שלום! קוראים לי שלמה, ואני מפתח את Bubble Serenity — Relax Village Puzzle.
כבר בהתחלה אודה: אני חדש בתעשיית המשחקים. בעבר למדתי בקורסים של Unity ו־C# והכרתי את יסודות התכנות, אבל אף פעם לא הגעתי ליצירת משחק משלי. תמיד נמצאו סיבות לדחות את הרעיון: אין מספיק ידע, הכלים מסובכים מדי, ויש יותר מדי עבודה לאדם אחד.
ואז הגיעה הבינה המלאכותית. ו״יום אחד״ הנצחי שלי הפך פתאום ל״למה לא עכשיו?״.
מ־Tower Defense לבועות צבעוניות
הסיפור התחיל באמצע יולי 2026. אם לדייק, אפילו קצת קודם.
בהתחלה חלמתי ליצור משחק אסטרטגיה תלת־ממדי מסוג Tower Defense. וכמו שקורה לא פעם למתחילים, זה לא היה בדיוק רעיון צנוע. מנגנוני המשחק הסתבכו מהר יותר מכפי שהספקתי להבין איך לממש אותם.
בניתי על העזרה של מחוללי מודלים תלת־ממדיים כמו Meshy ו־Tripo, אבל באותו זמן היכולות שלהם והידע שלי עדיין לא הספיקו לפיתוח משחק שלם.
בסופו של דבר החלטתי לנהוג בהיגיון ולהתחיל ממשהו פשוט. למשל, ממשחק ירי בועות דו־ממדי.
ספוילר: עניין ההיגיון לא ממש עבד.
משחק רגיל של ירי בועות צבעוניות צבר בהדרגה גיבורים, יכולות קרב, פיתוח כפר, משאבים, סדנה וקרבות PvP תחרותיים.
ובכל זאת, בהבטחה חשובה אחת לעצמי עמדתי עד עכשיו: המשחק המרכזי נשאר דו־ממדי.
הצוות הקטן שלי של בינות מלאכותיות
אני עובד על המשחק לבד, אבל נדמה לי שמעולם לא הייתה למילה ״לבד״ משמעות כל כך לא שגרתית.
העוזרים העיקריים שלי הם ChatGPT, Claude Code ו־Codex. באמצעות MCP חיברתי את כלי הפיתוח לפרויקט העבודה. את הספרייטים אני יוצר בעזרת GPT, ובאנימציה אני מתנסה באמצעות וידאו ב־Grok ועיבוד נוסף עם Claude.
התפקיד שלי נראה בערך כך: להמציא, להסביר, לבחור, לבדוק, לפעמים להתווכח עם הבינה המלאכותית, ואז להסביר שוב למה הגרסה הראשונה בכל זאת הייתה טובה יותר.
וכל זה על מחשב Lenovo שכבר אינו צעיר במיוחד, וכנראה לא העלה בדעתו שלעת זקנה יצטרך לעסוק בפיתוח משחקים.
הבינה המלאכותית התגלתה כעוזרת מדהימה. אבל די מהר התברר שלגרום לה לכתוב קוד וליצור משחק טוב הם שני דברים שונים לגמרי.
בהתחלה היו מסמכים. הרבה מסמכים
לפני שניגשתי ברצינות לקוד, התחלתי לתאר את המשחק בקובצי Markdown.
מסמך אחד עסק במערכת הקרב, אחר בגיבורים ושלישי בכלכלה. אחר כך הגיעו הארכיטקטורה, האיזון, המונטיזציה, ההתאמה לשפות ומפת הדרכים של הפיתוח.
חשבתי שאם אתכנן הכול היטב, הפיתוח יתקדם לפי התוכנית.
הריפקטורינג המשמעותי הראשון הגיע כעבור כחודש. השני הגיע כעבור עוד כשבועיים.
בזמן שעבר הספקתי לשכתב כמעט את כל תיעוד הפרויקט כמה וכמה פעמים. מנגנוני המשחק השתנו, וכך גם הסגנון החזותי והמבנה של מערכות מסוימות.
וכאן גיליתי משהו חשוב בפיתוח עם בינה מלאכותית: אם נותנים לה הוראות לא מדויקות, היא מסוגלת לבנות מהר מאוד ובאופן משכנע למדי בדיוק את מה שבעצם לא צריך.
לכן קובצי ה־Markdown שלי כיום הם לא רק רשימות, אלא הבסיס של הפרויקט כולו.
שתי עצות ששינו הרבה
אחי, שעוקב אחרי הרפתקאות הפיתוח שלי, נתן לי לא מעט עצות מועילות. שתיים מהן התבררו כחשובות במיוחד.
הראשונה הייתה להפסיק לנסות ליצור את כל המשחק בבת אחת ולהתמקד בחמש הדקות הראשונות של השחקן. מה הוא יראה? מה הוא ירגיש? האם ירצה להמשיך?
השנייה הייתה לפצל את העבודה על הפרויקט לשני מאגרי קוד, כדי שתחומי פיתוח שונים יוכלו להתקדם מהר יותר.
העצות האלה עזרו לי לעבור מתכנון אינסופי לתוצאות מוחשיות יותר.
מה יש היום?
מאמצע יולי עברו פחות מארבעה חודשים.
ל־Bubble Serenity כבר יש עולם חזותי משלו, מערכת קרב, גיבורים, ממשקים וגרסה ראשונה של ההדרכה. יש גם אתר, שבו אתם קוראים עכשיו את השורות האלה. והכי חשוב — כבר בניתי את גרסת הבדיקה הראשונה ל־Android.
כמובן, זה עדיין לא משחק גמור. יש עוד המון עבודה, במיוחד על איזון המשחק, נוחות השימוש ואותה תחושה חמקמקה שגורמת לרצות לשחק ״רק עוד פעם אחת״.
אבל בפעם הראשונה אני יכול לא רק לספר על הרעיון שלי, אלא גם להפעיל אותו בטלפון. וזו תחושה נפלאה.
מה הלאה?
ביומן הזה אשתף בתוצאות הפיתוח, אציג צילומי מסך ואספר על תוכניות, החלטות מוצלחות וטעויות. לפעמים אכתוב על פרטים טכניים, ולפעמים על הספקות שמגיעים בהכרח כשמתחילים משהו חדש.
אני לא יודע בוודאות אם המשחק יצליח. אבל יש בי רצון גדול להשלים אותו וליצור משהו שבאמת יהיה לאנשים נעים לשחק בו.
ומסקרן אותי גם לגלות עד כמה רחוק אדם אחד יכול להגיע היום, אם יש לו רעיון, סבלנות וכמה עוזרים דיגיטליים חכמים מאוד.
בעזרת השם — ממשיכים!
שלמה
8 בנובמבר 2026
תאריכי הפרסום מוצגים ב־UTC